בחמישה עשר במאי 1937, נולד ראובן במדריד שבספרד. הוריו, יוצאי פולין, נדדו משך שנים כפליטים על אדמת אירופה, עד שבשנת 1949 עלו לארץ. המשפחה הכתה שורש כעובדי אדמה – בגבעת נילי.

ראובן סיים את בית הספר היסודי בגבעת עדה, אך נאלץ לוותר על לימודיו התיכוניים לטובת עזרה במשק המשפחתי.

באוקטובר חמישים ושש, התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת הצנחנים. שם למד את הארץ ברגליו ונכבש בכל ליבו בקסמיה.

עם שחרורו, יצא להדריך בישובי עולים בפרוזדור ירושלים, שם פגש באשתו לימים – דינה, והתוודע לחזון ההגשמה הציוני שביישוב ספר במדבר.

הוא הצטרף לצוות מקימי העיר ערד, ועם איכלוסה, הביא לשם את אישתו הטריה ובנו שאך נולד, לבית אותו בנה עבורם במו ידיו.

הימים, ימי ההמתנה המתוחים ערב מלחמת ששת הימים.

מיד עם קבלת צו הקריאה, יצא ראובן ליחידתו, שסופחה לחטיבה הלוחמת על שחרור ירושלים.

ממקום התכנסות היחידה כתב לחברו: "באשר לי, אני עליתי לישראל עם קום המדינה ומצאתי בה הכל – כל שלא היה לי מעולם לפני כן. את זה אני חייב לארץ הזו".

ביום הקרבות השני, נפל ראובן בקרב סמוך לשער האריות בעיר העתיקה והוא בן 30 שנים בלבד.

יהי זכרו ברוך.